תקציר הפרקים הקודמים:
מאז ראש השנה מתגלגל פה בבלוג דיון אזוטרי אך מאד מעניין על גלויות. זה החל בגלוית שנה טובה מתל אביב שנת התרצ"ב. הקוראת אסתי סגל שלחה גלויה זהה, רק מנתניה, ועם ילדים אחרים.

הקורא שמוליק העיר:

האמת – תקשורת בגלויות היתה די נפוצה בזמנו.
יש לנו גלויות שסבא שלי שלח מדמשק עם אנשים תלויים בככר העיר מזמן הטורקים.
צלם זריז צילם, הדפיס ומכר.
בהיעדר תקשורת מפותחת זו היתה הדרך להעביר ידיעות מצולמות.
כמו כן יש לנו תמונה עם הרוגי הטבח בחברון עם כל הקישקעס בחוץ. ממש דוחה. אבל מה? בפורמט גלוייה עם מקום מאחורה לכתוב משהו.

חשבתי על זה כשנתקלתי בגלויות הבאות, אותן אני סורק לצורך הכנת סרט משפחתי (אחר) –
גבן של כמה מן התמונות שסרקתי נראה כך:

תמונה או גלויה?

מדובר בתמונות משפחתיות רגילות לגמרי, מהסוג שאני נתקל בהם בכל סרט משפחתי. כנראה שזו הייתה צורת הדפסה סטנדרטית של התמונות, כך שאפשר היה לשלוח אותן לבני משפחה ולחסוך בעלות המעטפה ומשלוח הדאר (משלוח של גלויה זול יותר).

והדבר הכי מעניין שמצאתי הוא גלויית שנה טובה דומה, אבל משנת תשיט – 1959 כמעט שלושים שנה מאוחר יותר:

בגלויה זו, ששפתה הגרפית דומה מאד לגלויות הקודמות, אפשר לראות כיצד הפכו האספירציות של הציונות מחקלאיות – רומנטיות – ליותר תעשיתיות. נוסף כמובן בגאווה רבה סמל המנורה של ישראל. הספינה והרכבת שמופיעות מעידות על שאיפות תעשיתיות, ברוח "שיר בוקר" של אלתרמן:

נלבישך שלמת בטון ומלט
ונפרוש לך מרבדי גנים,
על אדמת שדותיך הנגאלת
הדגן ירנין פעמונים

הפוסט הזה חובר על ידי נתאי פרץ ופורסם ביום יום שלישי, אוקטובר 27th, 2009 בשעה 15:51 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב פוסט כתגובה בבלוג שלך ולשלוח טראקבאק.