לאחרונה החלו כל מיני אנשים לשאול את עצמם מה פשרה של חברות ברשתות חברתיות דוגמת פייסבוק. מה זה בעצם אומר שיש לי מאה, מאתיים חמישים או אלף חברים? גל מור תוהה האם מדיה חברתית הופכת אותנו לפחות חברותיים. אשתו של אלוהים מספרת שהיא מחקה מרשימת החברים שלה בפייסבוק את כל אלו שאין להם משמעות עבורה, 25%, ואני חושב על סבי זכרונו לברכה, דוד פרץ, ועל הסיפורים שסיפר, שאחד מהם מדבר בצורה חכמה וקולעת על המצב הזה בדיוק.

סבי, דוד פרץ

הסיפור לקוח מקובץ סיפורים מקסים בשם "אל עולם שאבד" שאבי, יחיאל פרץ, רשם כשהיה בן 16 מפי סבי, ומתרחש במרוקו של תחילת המאה.

חבר טוב אחד עדיף על מאה חברים

לאיש אחד עשיר היה בן יחיד. והוא נתן לו כל מה שלבו חפץ. הבן היה כל הזמן מבלה עם חברים. כל יום היה עושה אתם מסיבות והיה מבזבז כסף רב.
יום אחד קרא לו האב ושאל אותו: "כמה חברים טובים יש לך?" ענה לו הבן: "יש לי מאה חברים לפחות." האב אמר לו: "לי יש רק חבר וחצי" אמר לו האב: "בוא נעשה ניסיון"
שחט האב כבש, פשט את עורו, את הדם התיז על בגדי הבן ואמר לו ללכת אל אחד מחבריו הטובים. בלילה הלך הבן ודפק על דלת אחד מחבריו. פתח לו החבר את הדלת. אמר לו הבן: "תשמע, הרגתי ערבי והמשטרה עלולה למצוא אותי. אני מבקש ממך שתסתיר אותי" אבל החבר אמר לו: אני לא רוצה להסתבך, תלך מפה." וסגר בפניו את הדלת. חזר בן הביתה וסיפר לו על תגובת חברו.
למחרת שוב קנו כבש ועשו בדיוק מה שעשו יום קודם. הלך הבן אל חבר אחר, וגם החבר הזה לא הסכים להכניס אותו הביתה ולהסתירו. והאב אמר לבן: "אין דבר יש לך עוד הרבה חברים טובים" והבן הלך גם בלילה הבא אל חבר אחר, אך גם הוא לא הסכים לעזור לו. וכך היה לילה אחר לילה, מאה לילות.
בסוף אמר לו האב: "עכשיו אני אשלח אותך אל חצי החבר שלי" ושוב שחטו כבש, התיז דם על בגדי הבן ובלילה הלך אל חברו של האב. דפק על דלת ביתו. פתח האיש את הדלת. אמר לו הבן: אני הבן של החבר שלך, הרגתי ערבי ואני מבקש מקום להסתתר.
אמר לו החבר: "בוא, תסתתר בביתי" הכניס אותו לביתו ונתן לו לישון. למחרת לא נתן לו ללכת. הוא האכיל אותו וביקש ממנו לישון אצלו עד שתחלוף הסכנה. וכך היה גם למחרת .
אחרי כמה ימים חזר הבן לביתו וסיפר לאביו את כל מה שעשה החבר למענו.
אמר לו האב: "ראית את חצי החבר שלי, עכשיו נלך אל החבר השלם שלי.
החבר הזה היה שר חשוב ביותר, ראש ממשלה. הגיעו הבן והאב אל ביתו של השר ובקשו להיכנס. אבל השומרים סרבו להכניס אותו כי לשר הייתה פגישה חשובה ביותר. אבל האב התעקש והוא ביקש מהשומרים שילכו ויאמרו את שמו לשר.
ברגע שהשר שמע את השם, קם ואמר לשרים: "אני מצטער, אני צריך להפסיק את הפגישה, יש לי משיהו חשוב יותר." הוא יצא מן הישיבה ורץ אל חברו . קיבל אותו בשמחה וארח אותו אירוח מלכים. בסוף האירוח הוא הציע את בתו היחידה לאישה לבן חברו. הם התחתנו, והבן ראה מהו חבר אמיתי.

התפרסמה כתבתה של הדר קנה בכלכליסט על שימוש בבלוגים לצרכי מיתוג אישי ועבודה. הסברתי להדר באופן מפורט כיצד אני חושף את תהליך העבודה שלי ב'סיפורי סבתא' בבלוג, לפי העקרון המנחה כי הבלוג הוא הוויטרינה של החנות הווירטואלית שלי.
חשוב לי להדגיש, כי ההשקעה שלי בבלוג ובאתר של סיפורי סבתא נתנה פירות יפים מאד, אך זה לקח זמן רב משציפיתי עד שהם הגיעו.
מה אני רוצה לומר: עבודה לפי הכללים שהצבתי לעצמי, של פרסום תכן איכותי, מעניין, בלי 'קיצורי דרך' – תכן נמוך ובוטה – נותנת פירות, אבל זה לוקח זמן. לצפות לתוצאות – כן. לצפות לתוצאות מידיות – לא.

סיפורי סבתא - בכלכליסט, קטע מתוך כתבתה של הדר קנה

תודה לאורית ששלחה לי את הסרט המרגש הבא – טרומפלדור וחברים במגדל ובכנרת 1913. מודה, יש לי חולשה לחלוצי העליה השנייה. אבל זו לא אשמתי, אני מאשים בכך את מוקי צור, שמתאר את קורותיהם בצורה כה חיה, מעניינת ומשעשעת.

על הסרט כותב בתגובות יעקב גרוס, שלמי שלא יודע הוא בנו של הבימאי מחלוצי הקולנוע העברי נתן גרוס, ובזכות עצמו אינציקלופדיה מהלכת של הסרט העברי:

לכל הטועים והתוהים: כל העובדות הנכונות על טרומפלדור והקומונה במגדל – בספרה של שולמית לסקוב, 1995 בהוצאת כתר. את הסרט המלא – חיי היהודים אפשר לראות ולהזמין בסינמטק ירושלים. יעקב גרוס

זה הסרט, לראות ולהתמוגג ממנו, ומהשיר המלווה אותו: "מי יחיה ביושר, חיי שלוות השקט, כמוני האיכר". מסכן טרומפלדור. גיבור המלחמה מהצבא הרוסי, שבא לחפש שלווה ושקט בגליל, חיי איכר פשוטים ושלווים ביקש לעצמו, והסוף ידוע.

"תולדות ישראל" הוא ארגון מרשים, שהקים אריה לבני. הוא מראיין עדים בדומה לפרוייקט של ספילברג, אך בניגוד לספילברג, שמראיין ניצולי שואה, הוא עוסק בקורות דור תש"ח. עד כה ראיין לבני מספר יפה ומרשים של 80 עדים. הוא ממשיך ומראיין, ובמקביל מנסה לגייס כספים להמשך הפרוייקט החשוב הזה.

אתר תולדות ישראל http://www.toldotyisrael.org

בין המרואיינים הבולטים: גאולה כהן, יצחק נבון, ואנשים נוספים מעמודי התווך של המחתרות. אני חושב שהכוונה לראיון מאסיבי של הדור הזה נכונה מאד, ומקווה שלבני יצליח במשימתו, כיוון שלסיפורי דור התקומה ערך רב, שיקח עוד שנים רבות מאד לחברה שלנו להבין אותו במלואו. שותפיו של לבני לפרוייקט המבורך הם פלג לוי, שהיה מעורב בפרוייקט התעוד של יד ושם, ומודי שניר, מורה דרך המדריך טיולים בעקבות לוחמים.

גאולה כהן, מתוך אתר תולדות ישראל

ממה שהתרשמתי מהרשימה של המרואיינים באתר, יש הטיית מה לכיוון האצ"ל והלח"י. זה לא נראה לי נורא, כיוון שלנוכח ההגמוניה של תנועת העבודה ב-40 שנות המדינה הראשונות, יש תת ייצוג לסיפורים אלו בקאנון הציוני. בוגרי ארגונים אלו גם נוטים פחות לספר על התקופה הזו, מהנסיון שלי בראיונות איתם, כיוון שהם מורגלים בחשאיות. סיבה משוערת נוספת היא כי בשנים הראשונות של המדינה הייתה נהוגה אפליה כלפי הימנים, לכן הם נרתעו מלחשוף את שיוכם הארגוני. עם השנים האפלייה נעלמה אבל אצל רבים נשאר ההרגל.

למרות החוסר במשאבים, מקווה לבני לראיין 10% מ- 120,000 איש, בני דור התקומה בארץ שעדיין חיים, מתוך 700,000 יהודים שחיו בישראל ב-1948. זו משימה יומרנית ביותר, אבל את ההיסטוריה עושים בעיקר אנשים עם יומרות גדולות… נותר לי לומר רק יישר כח, ובהצלחה במפעל החשוב!
(מצטער, אבל כשזה מגיע למפעלי תיעוד מבורכים, אני מאבד את האוביקטיביות שלי.)

לאתר תולדות ישראל

סריגה נתפסת משום מה כתחביב ארכאי של סבתות. אולי זה בגלל הזמן הרב שהתחביב דורש, או העניין במלאכת יד, שמשום מה נתפס כשמור לנשים בגילה של בתיה עוזיאל או למעלה מכך.
אבל, כמו כל דבר שנהיה לא אופנתי במובהק, גם הסריגה עושה קמבק. השיא היה כמובן ששפרה מתכנית "האח הגדול" סרגה סוודר לעץ בבית האח הגדול, ובכך העלתה את הנושא לראש סדר היום הלאומי את נושא הסריגה, העלתה על נס את דמותה של הצעירה הסורגת, וכנראה הצילה גם את העץ המסכן מן הקור של החורף.

שפרה קורנפלד - חלוצת הסורגות העבריות בפריים טיים

אבל עוד הרבה לפני כן, מסתבר, ובלי שום קשר בכלל לשפרה הרשת הומה בפעילות סריגה שונה ומשונה: פורומים, קבוצות בפייסבוק המוקדשות לסריגה ועוד.
לכן, אך טבעי הוא הדבר שהסריגה העברית ברשת תמצא לה בית חם. הרימה את הכפפה שרון גפן, בלוגרית וחובבת סריגה מושבעת, ו-crazyvet ווטרינרית וסורגת, שהחליטו לשלב את שתי האהבות שלן – ולהקים בלוג סריגה נאה בשם ההומוריסטי והמבריק לטעמי "עין תחת עין" מה השלב הבא? בלוג של רופא שיניים בשם "שן תחת שן"?

בבלוג הרהורים על פעולת הסריגה, הצעות לסריגת דברים נחוצים ופחות נחוצים, על האיום הגלום בסריגת קרושה ועוד.

לבלוג עין תחת עין